המכשף של צפון האמזונס – The wizard of the upper amazon וההרצאה המעולה של דוקטור דני נווה

הספר הוא ביוגרפיה של מנואל קודובה ריוס מרפא ברזילאי שנכתבה על ידי ברוס למב, חוקר תרבויות עתיקות ויערות גשם. השניים נפגשו כאשר ברוס יצא לחקור סוג של סם הזייתי הנמצא באמזונס בברזיל ובמקרה יצא שהמדריך שלו הוא אדם בעל סיפור חיים מדהים ומרתק שמאפשר לנו להציץ אל תוך תרבות שהיא שונה ומשונה לנו אנשי המערב.

קורדובה נולד בשנת 1887 למשפחה של כורי גומי מעצי גומי בברזיל. בגיל 14 יצא עם משלחת של עובדי החברה להקמת מחנה חדש במעמקי היערות ותוך פחות מ24 שעות מצא את עצמו מוקף בציידים אינדיאנים משבט ההוני קוי. הציידים חטפו את קורדובה ובמסע מפרך בשבילו הביאוהו אל השבט שלהם. הספר סוקר את 7 השנים שבהם הנער גדל והתחנך בתוך השבט כבן טיפוחיו והיורש של קזומו הצ'יף של השבט. אחרי שבע שנים עם השבט לאחר שכבר תיפקד כצ'יף איזשהו פרק זמן, החבר שלנו ברח וחזר לכפר הולדתו שם הפך למרפא ידוע. הוא היה ידוע ביכולת שלו לראות את הדרך לרפא את האדם האחר והסביר שלמד את זה מההכשרה שלו בשבט.

הייתי הרצאה מדהימה של דוקטור דני נוה, אנטרופולוג שבילה כשנה עם שבט הציידים לקטים האחרון האמיתי שנמצא ביערות של דרום הודו. בהרצאה הצלחתי להבין כמה דברים משמעותיים על העובדה שהשבט שקורדובה היה בו הוא לא באמת של שבט של ציידים לקטים אך בהחלט ניכר שיש בו אלמנטים כאלה. בשונה משבט אמיתי של ציידים לקטים, בספר מתואר שהיה צ'יף שהיה לו תפקיד של שמירה על הסדר החברתי המאוד שיוויוני ונטול הקניין של הקהילה.

אחד הדברים שהיו לי משמעותיים לראות בספר הוא היכולת המדהימה שלהם לתפוס את הסביבה שלהם. היה להם קשר עמוק ורוחני עם היער והחושים שלהם היו דבר שאנחנו היינו מייחסים לכל מיני חיות בספרי שיאים של גינס. הרחבת התודעה שלהם נעשתה בעזרת סמים פסיכדליים ורוחניים שהיו עזר מרכזי מאוד בתהליכי הלמידה הטקסיים של הציידים היה האיוואסקה שנחשב לצמח מאוד רוחני. הם השתמשו בו שם משלב מוקדם בהתבגרות, כחלק בלתי נפרד מתהליכי הלמידה וקיימו טקסים מיוחדים לציידים שהתקשו ללמוד שבהם השתמשו בעוד כל מיני רקיחות כדי לשחרר עוד פלומפות בתודעה. התיאורים בספר של המסעות הרוחניים שלו הם מפורטים בצורה מהממת.

אחת הסיבות שמאוד עניינו אותי בלחקור תרבויות עתיקות שכאלה היא החיפוש שלי אחר טבע האדם והיכולת שלנו לבנות חברה טובה יותר. השבט חי בתודעה יותר חרדתית ואלימה משציפיתי ובהרצאה של דני נוה הבנתי שאחת הסיבות הן שהם לא היו עד הסוף ציידים לקטים אלא גם חקלאים והספר אפילו מתאר את תחילת המפגש של השבט עם כורי הגומי שטבחו בבני השבט ובשלב מאוחר יותר קיימו איתם יחסי מסחר. הגיבור שלנו מלמד אותם כיצד להוציא גומי מהעצים לבקשת הצ'יף ויוצא כדי לקנות רובים וכלי עבודה בשביל השבט. הדבר הזה משנה את הסדר החברתי ואת ההתנהלות של החיים שלהם מאוד.

אני חייב לומר שאחרי ההרצאה של דני נוה וכשאני מבין שמה שנשאר להם מהתרבות לקטים ציידים שלהם הוא לא כל כך הרבה, ירד לי קצת מהקסם של הספר הזה. אך הוא מצליח לפרט בצורה באמת יוצאת דופן את החיים של תרבות שהיא מאוד מאוד שונה משלנו. בחברות לקטים ציידים אמיתיות לא היה צ'יף וקודים מאוד בסיסיים בחברה שמרו על הסדר השיויוני. בשבט בספר הצ'יף מתואר כאחד שעומד על המשמר של שמירת הסדר החברתי ותפעול חברי השבט. האלימות היחידה שדני תיאר לנו שקיימת בחברה הציידים לקטים היא על קנאה של זוגיות. אך ברגע שהבעל או האישה באים להרים יד כל אדם שעומד ליד עוצר את המריבה ולא מאפשר לה לקרות. הם כולם מתייחסים

הילדה הזו היא האחראית על חלוקת הבשר לחברי השבט בצורה השוויונית ביותר

לכולם האחים ומגוננים אחד על השני. בשבט שבספר מתואר סיפור אחד שבעל אחד מפוצף את אשתו מכות והצ'יף מעניש אותו על כך. אך העובדה שהמקרה קרה הוא כבר מראה על היפרדות וניכור מסוים שקיים בתוך הקהילה החקלאית יותר. עוד דוגמא היא חבורה של ציידים ששומרים לעצמם את הבשר ולא מתחלקים עם שאר חברי השבט והצ'יף מחפש כיצד להתמודד עם זה. מסתבר שבחברת לקטים אמיתית החברים ידעו איך להתמודד עם הדבר האלה בעצמם וכל חלוקת המזון הייתה טקס מדהים ששמר על שוויון בצורה נפלאה. בהרצאה הוא תיאר את העובדה שהצייד בחיים לא היה מביא את החיה שהוא צד בעצמו לכפר אלא נותן למישהו אחר לסחוב כדי לא להתפאר בשלל שלו, מעבר לזה הבשר חולק לאנשים לפי הצרכים ודווקא הצייד היה מקבל הכי פחות. הילדה הקטנה בתמונה מחלקת את הבשר לחברים השונים.

עובדות מגניבות על ציידים לקטים אמיתיים:

• אין כמעט עדויות לתרבויות של לקטים ציידים שבהם היה רעב – מסתבר שהם היו מאוד שבעים ומאוד בריאים. יש רק מקרה אחד ידוע של שבט ציידים לקטים שסבל מרעב.

• כל כך בריאים עד כי שתוחלת החיים שלהם הגיעה לגילאי 60-80. סטטיסטיקות מודרניות משכללות ממוצע אשר כולל תמותת תינוקות שהייתה מאוד גבוהה (רק חצי מהתינוקות עברו את גיל השנה)

• הם היום עובדים מעט מאוד, העובדים העסוקים ביותר עבדו כ-3 ימים בשבוע ובממוצע כ3 שעות ביום עבודה.

• זה ממש לא מגניב אבל השבט האחרון של לקטים ציידים אמיתיים שנשאר הוא שבט הנאייקה שבדרום הודו. כרגע חי הדור האחרון של השבט הזה מכיוון שכורתים להם את היערות וממשלת הודו אוסרת את הציד. ככה שאין להם ממש ברירה אלא להפסיק לחיות כמו שהם חיים.

• לפחות מהשנה שדני נוה חי עם שבט הנאייקה הוא הסביר שהתרבות שלהם הייתה נטולת אלימות ושהשוויון בין הגברים לנשים ובכלל היה ברמה מאוד גבוהה.

 

כמה קישורים מעניינים שאני עשיתי אל הספר הזה וממנו:

1. קראתי את ישמעאל של דניאל קווין במקביל לספר הזה וזה נתן לו נופח מדהים. הספר מצליח לנתח את הסיפור של התרבות שלנו, את האתוס ואת הסאבטקסטים. לאורך כל הספר זה מה שניסיתי לעשות, להבין את התרבות המיוחדת הזו.

2. הפודקאסט הזה של רן לוי "עושים היסטוריה" נותן נקודת מבט מאוד מעניינת לסמים פסיכודליים בכלל ואני והספר הזה נגע בנקודות מאוד מעניינות בהקשר הזה.

3. הבלוג שהוביל אותי לספר הזה הוא בלוג של עידו הרטוגזון בשם "טכנומיסטיקה". הפוסט שהוא כותב עוסק בהשפעה של הסביבה על בניית השפה של החברה. 

4. אחת הסיבות שחברות שבטיות עתיקות נכחדות היא בגלל הרס סביבות המחייה שלהן. השבט הזה ספציפית חי ביערות האמזונס והנה לכם קישור, יערות האמזונס נכרתים בקצב לא רלוונטי ושינויי חקיקה בברזיל מאפשרים לכריתה נוספת של הג'ונגלים המדהימים הללו.

5. סרט שנתקלתי בו לפני כשנתיים וחצי הוא סרט בשם "the green beautiful" שמתאר עולם בידיוני שבה יש חברה שעברה כבר את המהפכה הטכנולוגות ומבלי לוותר על הקדמה עברה להיות חברה של לקטים ציידים. מעניין מבחינתי בהקשר הזה.

6. הקישור האחרון שאני אעשה בשבילכם הוא ל"לקטים מטיילים". אי שם  בשנת 2009-2010 יצאתי לטיול עם חבורת הלקטים המטיילים בעמק המעיינות וחוויתי שינוי מאוד רציני בחיים שלי. אני ממליץ לכל אחד לצאת ולהציץ לתוך תרבות שבגדול כל אחד מאיתנו חולם עליה כשהוא משחרר קצת מהציניות שלו.  

7. הרצאה מדהימה על תרבות מקסיקנית של ציידים לקטים(יש מצב שהם לא בדיוק כאלה). הרצאה על יכולות הריצה שלנו – השבט הזה רת מרחקים של מאות קילומטרים בלי שום בעיה פיזית וחיים עד גילאים מאוד מאוחרים.

התנסות בחושים קדומים:

תשלחו את הידיים שלכם קדימה ותזיזו את העצבאות. תשחררו את הפוקוס מהעיניים שלכם – עד שתראו כמעט כפול. לאט לאט תרחיקו את הידיים אחת מהשנייה תוך כדי הזזת האצבעות ותשימו לב מתי אתם מפסיקים לראות את הידיים שלכם. נכון מאוד! אתם רואים 180 מעלות. מה שמדהים הוא שרק אנחנו והיען נמצאים כל הזמן בפוקוס. טורפים כמו הנץ נכנס לפוקוס רק כשהוא עומד לתקוף וחיות אחרות כל הזמן רואות את כל מה שהן יכולות. מספרים שהאדם הקדום ראה בכ80% מהפוטנציאל שלנו ושאנחנו מנצלים כ20% משלנו.

תהנו, ותחקרו את עצמנו!